קלישאות
תיאור
המנחים חוזרים ומזהים קלישאות — נוסחאות שאנשים חוזרים עליהן בלי מחשבה — ובוחנים למה זה קורה.
- נהג המונית — פרק 37 — נקודת מפגש (2:07-5:25): אחד המנחים הגיע לסטודיו במונית ("או איך ששחר קורא לזה? מוניק") ומספר שברבע השעה של הנסיעה הנהג "נפל לכל הקלישאות של נהג מונית": פוליטיקה "לא בזווית המעניינת", "תגיד לי, מה יהיה?", וסיומת שבה הוא קורא לאחדות — "אנשים לא מבינים שבסוף אנחנו צריכים להיות מאוחדים" — וברצף "השמאלנים המשוקצים האלה". המנח העיר לו על הסתירה, בחיוך ("אתה הרגע הטפת להיות ביחד"). התהייה: "הוא לא אומר לעצמו, אני נהג מונית, אני מדבר כמו נהג מונית... זה עניין אותי איך אנשים נופלים לקלישאות של עצמם" — ובמודעות עצמית: "אנחנו בטוח נופלים לקלישאות של עצמנו. אנחנו בשניים שמחזיקים שני גברים לבנים עם פודקאסט".
- הודעות פסח — פרק 82 — מה נשתנה? (לא הרבה) (6:30-8:22): שני המנחים קיבלו הודעות חג אוטומטיות — האחד תמונה גנרית עם "חג של חירות, ביטחון ותקווה", והשני נוסח מורחב: "חג פסח שמח לכולם, גם השנה אנחנו חוגגים את חג החירות בתקופה מורכבת". עמרי העיר שזה מטורף לשלוח דבר כזה; המנח השני התעכב על כך: "בשביל מי אתה שולח את זה? מי הבן אנוש שמקבל הודעה כזאת ואומר, וואי, מרגש?... אני כל כך שמח שרואה החשבון שלי העיר לי את זה היום... כתיבה מדהימה, מושיקו" — ובאירוניה על "בכל דור ודור באים עלינו לכלותנו": "כמה קלישאות" (8:20).
- קלישאת המגבת — פרק 73 — מסתבר שאור מנהל חברת תעופה (24:43-26:37): בסיפור על בית נופש שגבה כסף על חנייה שהובטחה בחינם, המספר מודה שלקח מגבת מהחדר כנקמה — ומתנצל מראש: "אתה לא תהיה קלישאה ישראלית שגונב מגבת בטורקיה, נכון? זה הכי קלישאה. או ברז".