פרק 23 — אירוע (כ)לבבי
מה קורה בפרק
- 00:00 פתיחה עם תיפוף אוויר על הפדלים ("אר פדל? גראונד פדל? אר גיטרס"), הגברה באוזניות ("אני פה כדי לשמוע את הקול של עצמי — אתה יודע מה אומרים על אנשים שעושים פודקאסט?") ועמרי מצונן במצב נוזלי: שלוקים של תה עם ג'ינג'ר באוזניים, ובהצלחה למי שישתמש במיקרופון אחריו.
- 01:20 סיפור איכילוב: בחצות, בספה בסלון, מאפס למאה — כאבים בזרוע שמאל, "כאילו מישהו לופת לי את הזרוע". רות מסתכלת במבט של "אני צריכה להיות מודאגת?". שיחה עם מוקד מכבי (ברור מה תהיה התשובה — "גש למיון"; והמלצה להזמין אמבולנס, שזה יקר, אז נסעו ברכב). בנסיעה רצים התרחישים: "יש מצב שאני חווה עכשיו התקף לב? מה אני אספר בפודקאסט? אני עוזב את העבודה? עובר לראות כבשים?". באיכילוב: אק"ג, צילום חזה, בדיקות דם, חדר המתנה עם כל מוכי הגורל. ואז הדאבל טייק של חייו: גבר בן 80 דוחף מיטה שעליה אשתו — והיא, מנהלת החשבונות של אחד הגופים שעמרי עובד איתם (קשר רציף של תלונות ואגרסיות, בצדק, מהצד שלו). גם לה כאבים בחזה, ותוך כדי שהבעל מסיע אותה היא מספיקה: "בדיוק הבוקר עברתי על הכסף שאנחנו חייבים" — דקות אחרי שהוא התלונן לרות שלא משלמים לו. יום של פרספקטיבה: היא גם בן אדם, אולי. הבדיקות של שניהם יצאו תקינות. "כל אדם חטף התקף לב עד שיוכח אחרת". לכו למיון אם כואב לכם החזה. או שלא.
- 10:56 חסות ממשלתית: הרלבץ — הרשות הלאומית להתנהגות במרחב הציבורי. מתקשרים ל-322 ופקח מסייע למפריע "בשבירת מפרקת מהירה והוגנת והסרתו מהמרחב הציבורי". פרוסים בכל עיר גדולה, חוץ מיפו, כי שם מפחיד. אל תרימו יד — אלא אם זה כדי לקחת את הטלפון.
- 13:16 זנב אמירה על איכילוב: למה משלמים על חנייה בבתי חולים? 65 שקל על ארבע שעות מיון; הדסה זו קריה עם מערכת רמזורים; אף אחד לא חונה שם בשמחה. מול הטענה שככה מונעים משבט שלם של 40 רכבים להציף לידה — הפתרון ואוצ'רים לקרובים מדרגה ראשונה, לא קנס שמשאיר את החניון לעשירים. "כנראה תתקנו אותנו בתגובות ואנחנו נפגש שם".
- 16:12 נושא מטומטם לשיחה, שממנו משליכים לרמה מטאפיזית: כשאתם עושים פיפי — אתם לוחצים או משחררים? אור הוא "המשתין המהיר במזרח התיכון" (15 שניות וחזרה בכיסא) ומסתבר שהוא לוחץ כדי לעוף מהשירותים, בלי שידע, עד שעמרי אמר לו — וגם זוגתו דיאנה צוחקת על זה בבית. מאז שהוא מודע, ניסה לשחרר — ולא מסוגל: חוסר סבלנות קיצוני לפעולות מיותרות (צחצוח שיניים, חיתוך סלט דק במהירות מסוכנת, טיפ העגבנייה ההפוכה). האם ללחוץ זה לא בריא? האם זה האופי? קריאה למאזינים: האם גם אתם לוחצים, והאם זה מתקשר לזה שהאופי שלכם לוחץ.
- 24:02 איגררה רמה — רטרוספקטיבה לפינת המומחים (בועז אברמסון בעבר) והפעם: האם אוכל זו אומנות? עם ארנון רוזנטל (שמור בטלפון כ"ארנון לב" — כולנו עברו בקולנוע לב), דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, מלמד גם באוניברסיטת בן גוריון, ומנחה את פודקאסט החברים "אוכלי סרטים" (שיתוף פעולה קודם בסינמטק על דודג'בול). אור: אוכל אינו אומנות — עוקבים אחרי מתכון, זו כימיה, והתכלית היא לאכול ("אם אסור לאכול את העוגה, זה כבר לא אוכל"); מי שמפסל בשוקולד הוא פסל שהחומר שלו שוקולד. עמרי: עונה על קריטריונים — נוגע ברגש, מעורר זיכרונות, דורש מיומנות וביטוי עצמי (רטטוי!). ארנון: אין הגדרה מקובלת לאומנות; ההגדרה שהוא אוהב היא של טולסטוי ("סליחה על הניים דרופ") — כוונה רגשית של היוצר להעביר חוויה דרך כלי מבע; ומכאן הטבע יוצר יופי אך לא אומנות, וציורי המערות התחילו פונקציונליים ונהיו אומנות בראי הזמן. קאנט: צריכה לשם עצמה, ללא אינטרס ביולוגי או כלכלי. ג'ון קייג' ו-4'33 ודושאן והאסלה ההפוכה — ערעור מוסכמות, אולי פרפורמנס יותר מאשר אומנות. ובעיית ה-AI: יצירה בלי חוויה רגשית. סיום בגרמנית: אובידר זיין, דנקה מיין פרויליין.
- 39:31 עמרי השיג כרטיסים לכבש השישה עשר בקיסריה (מכירה נפתחה ברביעי בעשר בבוקר, רענון בטירוף, 200-600 שקל) — מופע נוסטלגיה, הודה. ושאלת המשך לארנון: מופע שהעיקר בו נוסטלגיה — אומנות או הד של העבר?
- 41:08 סיפור קצר: אבא של עמרי הציע נישואים ליהודית רביץ. תורן מטבח בשריון, היא שרה לחיילים, הוא הכין לה תה עד שתגיע ההסעה, ואז: "יהודית, את רוצה להתחתן איתי?" — ובדיוק הגיעה ההסעה. "מזל שהוא לא התחתן איתה, אחרת לא הייתי נולד" [42:21] / "היית יכול להיות עמרי רביץ". שלט להופעה: "אבא שלי הציע לך נישואים".
- 43:00 סולם אסתר עם תומר (35, מושב גבעת חן ליד רעננה; קול מחשיד כקולו של שחר — "תומר לא מספיק קרוב לשחר"): גר שנתיים ביוון, בכפר חורטיאטיס ליד סלוניקי, עם רב 4 אהוב. מכר אותו לסוכן כשחזר לארץ, וארבעה חודשים אחר כך, בביקור של כמה ימים בסלוניקי — ברמזור הראשון בעיר, האוטו שלו. אותה לוחית, אותה שריטה של הכלב. ניתוח סיכויים מאתחל: חלון הזמן הקצר מעלה, הקרבה הגיאוגרפית מורידה; תומר נתן לעצמו שבע וחצי — וקיבל אישור פה אחד: "nailed it, זה ממש הולם" [49:58-50:00]. צילם את הרכב והבטיח לשלוח.
- 51:01 קרדיטים: שחר חיימוביץ', מתן זיגל (ומזל טוב להולדת בתו השנייה), משפחת אודיותר — ועמרי עושה את ברכת האדיו בעצמו, בפעם הראשונה. מקסים.
דמויות ומושגים בפרק
- אור בוטבול ועמרי הכהן — מנחים; שחר חיימוביץ', מתן זיגל — הפקה וסאונד; רות — זוגתו של עמרי; דיאנה — זוגתו של אור; ארנון רוזנטל — פילוסוף אורח; תומר — מתקשר האסתר מגבעת חן; יהודית רביץ — כמעט אימא; בועז אברמסון — מומחה הפינה בעבר.
- מושגים: שק מחלות, דאבל טייק, הרלבץ ומספר 322, חנייה בבתי חולים, ללחוץ או לשחרר, איגררה רמה, אוכל כאומנות (טולסטוי, קאנט, ג'ון קייג', דושאן), ארנון לב, הצעת הנישואים ליהודית רביץ, הרב 4 מסלוניקי.
סיפורים וזהות המספרים
- שם המשפחה של מתן נכתב זיגל.
- הברכה למתן היא להולדת בתו השנייה.
- עמרי מספר שהשיג כרטיסים לכבש השישה עשר בקיסריה.
קשור ל
- יוון · מיקום
- מה אתה מעדיף · פינה
- מי משנע את המיטה במיון · נושא
- סיפורי אסתר · פינה
- קיסריה · מיקום
→ הפרק הקודם: פרק 22 — התנהלות במרחב הציבוריהפרק הבא ←: פרק 24 — גלולה נגד רעב?
לפתוח את "פרק 23 — אירוע (כ)לבבי" במפה
תמלול הפרק (אוטומטי, ייתכנו טעויות)
00:00:00 עוד יותר.
00:00:04 עוד יותר.
00:00:05 יוצרי התוכן של ישראל.
00:00:10 אתן מאזינות ואתם מאזינים למגזין הבוקר בערב.
00:00:14 הם לא רואים אבל אני עושה גם את הלייב סתם של אור בוטבול ועמרי הכהן.
00:00:18 אני עושה גם פדל.
00:00:21 אר פדל או גראונד פדל.
00:00:23 פדל, אני לא יודע איך קוראים לזה, אני מתופף גם עם הרגליים.
00:00:27 זה כמו אר גיטרס, אר פדלינג.
00:00:29 כן.
00:00:30 תודה.
00:00:31 אתה יכול טיפה להגביר אותי?
00:00:34 אני לא שומע באוזניים שלו, או, הנה או, עכשיו התעוררנו.
00:00:39 אני פה כדי לשמוע את הקול של עצמי, אתה יודע שאומרים על אנשים שעושים פודקאסט שהם רק רוצים לשמוע את עצמם מדברים?
00:00:44 זה נכון, אני נהנה.
00:00:46 מה הבאת לנו היום, שק מחלות יפה שלי?
00:00:49 אין לך מושג כמה, זה קשור במחלות, מה שהבאתי לך היום.
00:00:53 קודם כל באתי קצת.
00:00:55 עמרי שלומפי.
00:00:57 עמרי במצב נוזלי היום.
00:01:01 אז אני מצטער, אני מתנצל מראש אם יהיו שלוקים של תה עם ג'ינג'ר באוזניים.
00:01:06 ובהצלחה לבא שהולך להשתמש במיקרופון הזה.
00:01:11 שק מחלות שאותו, התקרבתי אליו יותר מדי בעבר.
00:01:16 אני אספר למאזינים ולמאזינות וגם לשחר ולמתן את מה שאתה כבר יודע.
00:01:20 כן, עמרי הגיע עם גם סיפור טוב וגם סיפור אסתר ביחד, איזה קומבו.
00:01:25 אני, אני,
00:01:26 אני ביליתי את הלילה באיכילוב.
00:01:28 פעם פעם פעם.
00:01:30 לא את הלילה הזה, לפני יומיים.
00:01:33 מווה מווה.
00:01:34 אבל גם את הלילה הזה.
00:01:36 פעם פעם פעם.
00:01:38 אני לתומי, בביתי שלי, עושה לביתי.
00:01:43 כן.
00:01:43 אתה יודע, עושה מה שעושים בבית.
00:01:46 לביתי.
00:01:47 12 בלילה.
00:01:47 כן, אנחנו היינו אמורים להיפגש יום למחרת, על הבוקר.
00:01:50 נכון.
00:01:51 ובחצות הליל, שוכב בספה בסלון, פתאום, משום מקום, מאפס למאה...
00:01:57 כאבים בזרוע שמאל.
00:01:59 כן.
00:02:00 בואכה מתחת לבית שחי.
00:02:02 איך הדגמת את זה?
00:02:04 בבית השחי.
00:02:04 איך מה?
00:02:05 איך הדגמת לי את הכאב.
00:02:08 זאת אומרת...
00:02:08 כי עשית את זה מאוד ספציפי.
00:02:09 אה, נכון, יש בשריר של הזרוע, יש מין פס כזה שקע, שהוא בין שני ה...
00:02:15 באמצע השריר, שאם לופתים לך אותו, אתה משתנק מכאב, אתה אומר אה, אה, אה.
00:02:19 אז הרגשתי כאילו...
00:02:20 איך אתה משתנק?
00:02:22 סליחה, אה, אה, בצורה גברית יותר.
00:02:26 הרגשתי כאילו מישהו לופת לי את הזרוע.
00:02:27 גבוה, חזק, ממש כמו שאתה תופס ילד מתפרש שעולה מכות.
00:02:33 כן, בוא לפה, עכשיו אמרתי לך מספיק עם זה, נכון?
00:02:35 אז ככה הרגשתי שאיזה יד דמיונית תופסת לי ממש חזק.
00:02:39 אתה יודע, אתה יושב ככה בסדון, פתאום אתה עושה, הא הא הא הא, ככה.
00:02:44 זה נשמע כמו שרירי מתוח, אבל זה לא, אתה אומר.
00:02:47 וזה לא הרגיש שרירי בכלל, אתה יודע, אני לא רופא, הרגשתי ש...
00:02:51 או שזה עצבי, או שזה...
00:02:52 זה יבולק קצת יותר בחדר כושר, זה הרגיש שרירי.
00:02:55 זה נקנר שבא עם הזמן.
00:02:57 הוא מדולדל, חלש חלש.
00:02:59 עצם, עצם, עצם.
00:03:00 זה בעיקר הרגיש חריג, אוקיי?
00:03:02 זה הרגיש כאב שאתה לא מרגיש בדרך כלל.
00:03:04 זה מפחיד, זה כאב שאתה אומר, אני לא מכיר את התופעה הזאת.
00:03:07 זה חדש, כן.
00:03:08 וזה ממש כאילו מישהו תופס אותי חזק בזרוע, וזה לא אותו מטור, אני אתעלם מזה נחיש.
00:03:13 כזה ממש הוצאתי קולות.
00:03:15 אוי.
00:03:16 ורות מסתכלת עליי ככה, בקטע שאני צריכה להיות מודאגת מזה ואני יאללה בסדר בואי נלך לישון אולי I will shake it off כזה.
00:03:24 או שאת תקומי ליד מישהו מאוד לבן וקר.
00:03:29 ואתה יודע, חיכיתי חמש-עשר דקות-רבע שעה, ניסיתי קצת למתוח את היד, זה לא עזר.
00:03:35 אמרתי, אני לא יכול ללכת לישון, אני פשוט לא ירדם ככה.
00:03:38 ואז התקשרנו למוקד של מכבי.
00:03:41 תן לי ללחש בעיני רוחי, ואמרו לך, תן שלושה סיבובים קדימה, תמשוך לכאן, ואז תלך לישון.
00:03:46 היה לי ברור מה תהיה התשובה, אבל אתה יודע, אתה עושה, זה הפרוטוקול, אתה שנייה מחייג.
00:03:50 לא רציתי לרוץ למיון, זה לא נעים, גם ב-12 בלילה, לא ב-12 בצהריים, אין לך כוח.
00:03:56 אבל התקשרתי, אמרתי, אני אתייעץ עם מישהו בטלפון.
00:03:58 הרי ברור שהם מכסטחים את עצמם, אין סיכוי שמישהו ייקח אחרת ויגיד לך, עזוב אחי, לך לישון.
00:04:03 ככה כמון, די, לא על כל דבר צריך מיון.
00:04:05 90 אחוז.
00:04:05 במקרים זה סתם, אתה לחוץ קצת בתקופה האחרונה.
00:04:08 אם תקום בבוגר וממש כואב, אז אתה תלך.
00:04:10 תגיד שחזי, אם שואלים, הוא שם, התפקיד של איש הזה לעשות, הלו.
00:04:17 אז תלך למיון, מה אני אגיד לך?
00:04:18 בשביל מה הוא שם?
00:04:19 מה אני אגיד לך?
00:04:20 זה צריך להיות מענה אוטומטי, שלום, גש למיון.
00:04:22 זהו.
00:04:23 כן.
00:04:24 קיצור, הוא אמר לי, טוס למיון, הוא אמר לי, תזמין אמבולנס, תזמין את האמבולנס, זה אומר, בסדר, אני מסמין.
00:04:30 אני דיברתי עם אור, אני יודע שזה יקר.
00:04:31 בדיוק, נכנסתי לאוטו, נסענו לאיכילוב.
00:04:35 ואתה יודע, רות נהגה, אני יושב לידה, וזה נסיעה, ב-12 בלילה זה נסיעה כלום של 10 דקות, ורצים לך תרחישים בראש, אתה אומר, אוקיי, יש מצב שזה הסיפור של האירוע לב שלי.
00:04:47 כן, אולי לא התקף לב, אבל אירוע, שזה באזור.
00:04:51 רוב הסיכויים שהכל בסדר וזה סתם כאבים.
00:04:54 כמו שיש לי אלף פעם בחזה, כן, ותירגע, הכל בסדר, אבל מה אם לא?
00:04:58 כאילו, יש איזה אחוז אחד שאתה אומר, בואנה, יש מצב שאני חווה עכשיו התקף לב.
00:05:03 ואיזה טוויסט בחיים זה פתאום.
00:05:05 מה אני צריך לעשות?
00:05:06 אני צריך לעזוב את העבודה, ללכת לנוח, לצאת למין פנסיה מוקדמת, לשנות את האורח חיים, מה אתה עושה?
00:05:12 זהו, זהו, מעניין אותי לאן המחשבות שלך לקחו.
00:05:14 הפלגתי.
00:05:15 האם היה לך את המחשבה, איזה סיפור טוב?
00:05:18 קודם כל ברור, כל דרך גם אמרתי לרות, וואי, מה אני אספר בפודקאסט, מה אני אספר?
00:05:22 וחכה, גם סיפרתי לך מה קרה במילון עצמו.
00:05:24 כן, בכלל בא לך סיפור טוב.
00:05:25 אמרתי לו, אני צריך להתקשר לאור, אני אומר לו, תשמע, אני עוזב, אנחנו מפרקים את השותפות, אני יוצא ל...
00:05:30 זהו, כזה היה לך, אני עובר לניו זילנד והולך לראות כבשים?
00:05:33 כן, לא יודע אם ניו זילנד, אבל ראיתי כבשים, מה שנקרא, אבל אתה יודע, התחיל, הסתובב לי הראש, אמרתי, זהו, החיים שלך יורחים להשתנות....
00:05:41 אתה רוצה להגיד לי שאם הרופא, היית מגיע והרופא היה אומר לך, יש לך עכשיו התקף לב, וזה בגלל לחץ?
00:05:49 אז אתה היית אומר, אני עוזב את החיים הנוכחים שלי?
00:05:51 נראה לי שבגיל כזה שהוא יחסית עוד צעיר, כל מה שמפריד בינינו לבין הצלחה זה התקף לב קטן ואתה מוותר על הכל?
00:05:59 אירוע לבריא קטן, מה זה אירוע?
00:06:01 הרמת כוסית.
00:06:02 מהלחץ הייתי לוקח טיים אוף, כאילו, מהלחץ של איקס זמן, לא יודע של כמה זמן.
00:06:06 טוב, מעניין.
00:06:08 צריך לשמור לך על הלב, אתה מחזיק לי את הקריירה בכיס.
00:06:12 קיצור, הגעתי לעיר חילו ועשו לי את כל הבדיקות שיש בספר, קג וצילום חזה ובדיקות דם, סליחה, שחר הזדהה, הזדהה.
00:06:23 עשו הכל, ואז אתה מחכה לתוצאות של הבדיקות, אתה יושב בסיטואציה מגעילה, אתה יושב בחדר המתנה של מיון עם כל מוכי הגורל שם.
00:06:31 קף חולים משתעלים.
00:06:33 ואז מה הסיפורון אסתר הקטן, שאני יושב שם כבר אחת בלילה, אני יושב מחוץ לאיפה שאתה, עושה את הצילום חזה, פתאום אני רואה איזה גבר זקן בן 80.
00:06:47 אז דוחף עגלה, זאת אומרת מיטה, שאשתו עליה, גם מבוגרת.
00:06:52 שזה לא התפקיד שלו, אבל...
00:06:54 אמרתי, כן, איזה כאילו, מה, חסר צוות, ואיכילו, ואנחנו לא יודע איפה, וכאילו, אין איזה אח או מישהו מטעם בית החולים שיכול לשנע את החולה הזאת, אבל גם אמרתי, איזה חמוד, זה משהו רומנטי שהגבר ככה מסיע את אשתו, אתה יודע, כל מחשבות של מי, אין זה על הלילה.
00:07:12 והאישה עוברת לידי במיטה ופשוט זה פודקאסט אז אי אפשר, טוב האמת שיש פה גם פרק וידאו אבל כאילו דפקתי את הדאבל טייק של חיי.
00:07:21 בוא תתאר דאבל טייק למי שרק מאזין ולא יודע מה זה.
00:07:24 דאבל טייק זה להסתכל על משהו, להפנות את המבט ובתנועה מאוד מאוד חדה לחזור לנקודה שבה הסתכלתי.
00:07:30 אתם מכירים את זה מקומדיות.
00:07:31 כן, או מסרטים מסוימים.
00:07:33 נכון.
00:07:33 כי המוח קלט משהו במחשבה שנייה לא במחשבה ראשונה.
00:07:36 זה ראית הכל בסדר מה ראיתי?
00:07:38 כן.
00:07:38 כזה.
00:07:39 אז כזה היה לי דאבל טייק לאישה.
00:07:42 אמרתי, היי.
00:07:43 זאת, אה...
00:07:44 זו אישה שאני מכיר, ולה היה בדיוק את אותו דאבל טייק, היא הסתכרה, ואז הסתכלה עליי.
00:07:49 וזה אום!
00:07:50 כי היא הייתה באמצע שבץ, סבום!
00:07:53 היא אומרת, היי, ואמרתי, איזה סיטואציה מוזרה להיפגש.
00:07:58 האישה הזאת נקרא לה, נכון?
00:08:00 תמיד כזה, תגידה וזה, למה תמיד אומרים, כן, זאת רבקה שם בדואי?
00:08:04 למה אתם אומרים, תגידו, זאת רבקה הזוי?
00:08:07 למה אתם אומרים, תגידו, זאת רבקה הזוי?
00:08:08 כאילו, כן, ממש מוזר.
00:08:10 אז האישה הזאת זה המנהלת חשבונות של אחד הגופים שאני עובד איתם.
00:08:14 אתה היית בקשר רציף?
00:08:16 הייתי בקשר רציף שלא לומר...
00:08:17 שהקשר הרציף בעיקר מורכב מתלונות ואגרסיות.
00:08:21 רציפות.
00:08:23 שבצדק אגב, מהצד שלי לפחות.
00:08:25 נכון.
00:08:25 אבל הסתכלתי, אמרתי, מה את עושה כאן?
00:08:28 מה אתה עושה כאן?
00:08:29 אז אמרתי, הכול בסדר?
00:08:30 את בסדר?
00:08:31 אז היא אמרה, תכף נדע.
00:08:33 אוי ואבוי, מה קרה?
00:08:35 אז היא אמרה, אתה יודע, אז אמרתי, כאבים בחזה?
00:08:38 אז היא אמרה, כן.
00:08:39 אמרתי, גם אני.
00:08:41 זה מוזר זה.
00:08:43 יש בינינו גם איזה 40 שנה לדעתי, 45 שנה הבדל.
00:08:47 והיא חיכתה על התוצאות גם של הצילום חזה, לראות מה קרה לה בלב.
00:08:51 ואמרתי, טוב, תרגישי טוב.
00:08:54 ואז בעלה ממשיך כזה, בהמשך המסדרון לקחת אותה, ואז היא עושה לי.
00:08:59 האמת שבדיוק הבוקר עברתי על הכסף שאנחנו חייבים.
00:09:02 לא, לא, לא, לא, לא, תעזבי את זה עכשיו, רק בריאות, שכחי, אל תתרכזי בזה עכשיו.
00:09:07 סליחה שגרמתי לך להתקף לב.
00:09:09 רות אמרה שזה יכול להיות האם אימא שלו זה פורסטר, צריך לשנות את השם של הסולם.
00:09:15 שנייה לפני שהיא באה, הייתי כזה יושב בחדר המתנה ואומר לרות,
00:09:19 את יודעת, כשאני חושב על זה, לא שילמו לי כבר מלא זמן.
00:09:22 זה מעצבן אותי!
00:09:24 כן, הלוואי שתמות!
00:09:25 אני צריך להתקשר לעיר.
00:09:27 מה?
00:09:28 רגע, חסר לך שיעמוד רופא לידיו ויגיד, אנחנו עדיין מחפשים מה קרה לך בחזה.
00:09:33 רגע, לפני ש...
00:09:34 עומרי, אני לא שכחתי ממך!
00:09:36 רגע, גברת, את צריכה לי רגע, לא, אבל אני רוצה להגיד לעומרי!
00:09:39 עומרי, בוא, גש אליי רגע, אני צריך לדבר איתך על...
00:09:42 הייתי הטרקר.
00:09:42 חבל, דינה.
00:09:44 אז היה לך יום של פרספקטיבה.
00:09:47 היה לך את הנסיעה הכואבת שאתה אומר, אולי אני צריך לשנות את כל החיים שלי עכשיו.
00:09:51 היה לך לראות אותה ולראות פתאום את הצד השני של האישה שאתה כועס עליה רוב הזמן, ופתאום אתה רואה את החיים שלה מהצד שלה.
00:09:58 ובאמת אמרתי, בואנה, היא גם בן אדם, היא גם, אתה לא יודע מה היא עוברת.
00:10:02 אני יכול להתקשר יום אחד ולהתלונן שהכסף לא מגיע, ויכול להיות שהיא עושה כמיטב יכולתה, והיא לחוצה נוראה, ובסוף היא מסיימת את הלילה במיון עם בעלה שסוחב אותה, וכאילו...
00:10:12 הכל בסדר כזה, לא יודע.
00:10:13 אגב, גם יכול להיות שלא, והיא סתם לא עשתה את העבודה שלה, והיא הגיעה למיוז.
00:10:18 יכול להיות שזה, יכול להיות.
00:10:20 וקיבלה סץ חרח.
00:10:21 אגב, דיברתי איתה הבוקר.
00:10:23 נו, ומה אמרת לה?
00:10:24 היא בסדר?
00:10:25 היא בסדר.
00:10:25 שנינו בסדר.
00:10:27 גם אני, הבדיקות שלי יצאו תקינות.
00:10:30 אז בעצם כל אדם צריך לראות עצמו כאילו חטף כמעט אולי התקף לב, וגם פגש מישהו שהוא כועס עליו ברגיל, שגם חטף התקף לב.
00:10:41 כל אדם חטף התקף לב עד שהוכח אחרת, כמו הוא חף מפשע.
00:10:45 יפה מאוד.
00:10:46 לכו למיון אם כואב לכם החזה.
00:10:49 או שלא.
00:10:51 אושר לא.
00:10:56 טוב, יש לנו חסות, האמת מאוד חשובה, ממשלתית הפעם, אנחנו מגיעים לתותחים הכבדים כשמגיע לחסויות, בוא נשמע.
00:11:10 מה יש לך?
00:11:10 אתה לא יכול לשים יד על הפה כשאתה משתעל?
00:11:13 מה אכפת לך?
00:11:14 מה זה הרחוב של אבא שלך?
00:11:16 אנחנו לא ברחוב, אנחנו באוטובוס, וירקת לי לתוך הפה.
00:11:18 יאללה, גזגז, גזגז מפה, יא זבל.
00:11:20 אני כועס עליך עכשיו, אני אתן לך מכות.
00:11:22 לי אתה תיתן מכות, אני אתן לך מכות.
00:11:24 לא, אני אתן לך מכות, תהיו פה מכות, אני רוצה לתת לך מכות, אלימות, מכות!
00:11:29 המצב הזה מוכר לכם?
00:11:31 גם לנו.
00:11:32 בכל שנה, אחד מכל שלושה ישראלים מתנהג כמו פאקינג קוף שצריך לשים בכלא עד סוף החיים, ואפילו לא מבין שהוא עשה משהו לא נכון.
00:11:40 חבר בן 30 שעומד באמצע הרחוב כי הוא לא יכול לקרוא הודעה וללכת במקביל.
00:11:44 אישה נורמטיבית שמדברת בטלפון על ספיקר ברכבת, ואם היה צדק בעולם היא הייתה חוטפת מפרצת במוח ומתה במקום, ואפילו רוכב קורקינט שהחליט לחתוך אותך על המדרכה, ואם היו לך כוחות על היית עושה שיהיה לו פאנצ'ר, ואנחנו לא מתכוונים לגלגלים של הקורקינט.
00:11:58 ברגעים קשים שכאלו, אנחנו יודעים שהתגובה המתבקשת היא אלימות פיזית, בלתי נשלטת.
00:12:04 אתם צודקים, אבל אלימות היא לא התשובה.
00:12:07 כאילו היא כן, אבל בואו, בשביל הפרסומת נגיד ש...
00:12:10 לא.
00:12:10 אל תרימו יד!
00:12:12 אלא אם אתם מרימים אותה כדי לקחת את הטלפון ולהתקשר אלינו, הרלבץ.
00:12:17 ברלבץ, הרשות הלאומית להתנהגות במרחב הציבורי, מתקבלות מאות קריאות בכל יום מכל רחבי הארץ, ונציגינו פרוסים בכל עיר גדולה בישראל, חוץ מיפו, כי שם מפחיד.
00:12:30 חשוב להבין שהתנהגות שאינה מותאמת למרחב הציבורי לא שמורה רק לערסים, גברים, נשים, דוסים, חילונים או ערבים.
00:12:37 כולנו ישראלים, לכולנו בסיכון מתמיד לחשוב שאנחנו האנשים היחידים בעולם כולו.
00:12:42 ובכולם מסביבנו אין פיסים, אז מה זה משנה אם אנחנו תוקעים 30 רכבים באור ירוק, לנו יש וואטסאפ שצריך להגיב אליו בגיפ ספציפי, וזה לא הולך לחכות.
00:12:51 אז בפעם הבאה שאתם מבחינים בהפרעה במרחב הציבורי, יתקשרו אלינו, למספר 322, ופקח של הרלבץ יגיע לסייע למפריע בשבירת מפרקת מהירה והוגנת והסרתו מהמרחב הציבורי.
00:13:04 ננקה את רחובות ישראל מאנשים שאם היינו גרים בסינגפור היו כולאים אותם בגן חיות וזורקים עליהם חניתות.
00:13:10 מוגש מטעם הרלבץ, הרשות הלאומית להתנהלות במרחב הציבורי.
00:13:16 יש לי זנב אמירה על הדיון של איכילוב.
00:13:22 זה כאילו שיחה אחרת.
00:13:24 זה גם לא היה דיון.
00:13:26 זה לא דיון, זה לא דיון.
00:13:28 פשוט אמרת מה קרה.
00:13:31 למה לעזאזל אלוקים שבשמיים משלמים על חנייה בבתי חולים?
00:13:38 זה נכון, אתה יודע מה צריך לשלם על חנייה, אבל זה כמו בקולנוע, אם השתמשת בשירותי המקום, שידביקו לי על המדבקה, כן, אני צריך להזדקות?
00:13:46 מה זה הדבר הזה?
00:13:47 אני הייתי במיון, אתה יודע, אני עוד מקרה קטן.
00:13:49 אני גם מניח שזה לא מסובסד חמישה שקלים.
00:13:51 לא, הייתי במיון ארבע שעות, שילמתי שישים וחמישה שקלים.
00:13:54 זה הרבה כסף.
00:13:54 עכשיו, אתה יודע, אנשים באים למיון לא כי הם רוצים, אלא כי הם חייבים.
00:13:59 בין אם הם חולים בעצמם, או בין אם הם באו לבקר את אבא שלהם, או אימא שלהם, או מישהו.
00:14:02 גם זה לא מקום, נראה לי, תקן אותי, זה לא מקום שאתה תכנה בו כדי ללכת למקום אחר.
00:14:07 אם אתה חונה שם, אתה רק בבית החולים.
00:14:10 במיוחד הדסה, אם היית בהדסה בירושלים, הדסה בירושלים זה קריה, זה עיר, זה מיני עיר, זה כמו...
00:14:16 נתב"ג, יש בה מערכת רמזורים.
00:14:18 הסיבה היחידה לחנות שם זה להגיע לבית חולים.
00:14:19 כן, לא נכון לחנות שם ולקפוץ לבית קפה.
00:14:21 ואף אחד לא שמח להגיע לשם.
00:14:23 ממש, למה אתה צריך לצאת ממיון אחרי שעות ולקבל את הקנס הזה של 70 שקל?
00:14:29 וגם למה להרתיע אנשים מלהגיע בדרך הכי נוחה להם לבית חולים?
00:14:32 שתגיד, אה, אולי אני אקח אוטובוס, זה יקר, אני לא יודע.
00:14:36 אני מפספס משהו?
00:14:36 כאילו, בתגובות יגידו לנו אתם צריכים להבין הם מחזירים את החניון על הכסף.
00:14:42 מה לעשות זה שטח והם זה בסדר אבל יש גם היגיון.
00:14:45 בית חולים זה מקום כאילו ציבורי, לא?
00:14:49 גם אם זה בית חולים פרטי, זה נשמע לי נורא ואיום לקחת...
00:14:52 אנחנו חורגים למחוזות האין לי מוסר.
00:14:54 קחו חמישה שקלים, לא יודע.
00:14:56 לי יש שאלה, איך אתה יכול למנוע מאנשים, נגיד מישהי יולדת, ואז כל השבט, כל המשפחה המורחבת, 40 רכבים מגיעים לבקר אותה.
00:15:06 אתה צודק.
00:15:06 אם אתה המטופל, תקבל זיכוי.
00:15:09 אבל נגיד אם אימא שלך בבית חולים ואתה בא לסעוד אותה או אתה בא להיות איתה, זה קשה לשלם הרבה כסף.
00:15:12 אין בעיה, שכל אחד, אם אתה בא לאכול את אימא שלך, אני לא רוצה לתת לך שום דבר בתמורה, אני לא מבין למה אנחנו צריכים לגמל את זה.
00:15:18 בית חולים של קניבלים.
00:15:19 ברור.
00:15:21 אתה יודע, יש מקרים לא עלינו, שאתה מגיע, הקרוב משפחה שלך יכול להיות שבועות בבית חולים, חודשים בבית חולים.
00:15:27 אין בעיה, אז אנחנו נחליט, כאילו ברשימת למי מגיע, למטופל, וכדרגה ראשונה עד 20 שעות ביום.
00:15:33 לא יודע, נעשה את זה.
00:15:33 ואוצ'רים כאלה.
00:15:34 כן, שכאילו מותר לך לכת אם או לא מותר לך לכת אם.
00:15:36 זה דפוק במהלות.
00:15:37 אבל אתה מסכים?
00:15:38 אנחנו לא רוצים שעכשיו...
00:15:39 נכון.
00:15:40 בנסיבות טובות, מישהי יולדת ועכשיו 30 אנשים תופסים חניות של אנשים גוססים.
00:15:44 נכון.
00:15:46 אבל זה מקרה באמת יחסית חריג, אירוע משמח להגיע לבית חולים.
00:15:48 הדרך למנוע מאנשים לחנות בבית חולים.
00:15:51 זה לא לקנוס אותם בהרבה מאוד כסף, כי אז אתה אומר למי שיש הרבה כסף יכול למלא את כל החנייה.
00:15:57 אנחנו רוצים להגיד להם מותר אסור, לך מפה, אני לא מרשה לך.
00:16:01 זהו, סליחה, הייתי חייב רגע לפרוק את זה.
00:16:03 אבל נכון, בקודה טובה.
00:16:04 אולי תתקנו אותנו בתגובות, אולי יש סיבה הגיונית למה לוקחים כסף.
00:16:06 כנראה תתקנו אותנו בתגובות ואנחנו נפגש שם.
00:16:10 זה דפוק בעיניי, כן.
00:16:12 יש לי נושא מטומטם לשיחה.
00:16:13 ברוך הבא לפודקאסט שלנו.
00:16:15 לא, לא נכון, לא בהכרח.
00:16:17 תראה, אני לא רוצה כולנו פה, וספציפית עכשיו...
00:16:21 עכשיו זה טוב לי שכולנו בנים, למרות שאני מעוניין גם לשמוע מהבנות.
00:16:25 אני לא רוצה שאנחנו נהיה כמו פודקאסטים אחרים, שלא נזכיר את שמם, שהם גסויות, באמת אני אומר, אני מבין שזה נראה כאילו זה הולך לבדיחה.
00:16:34 גסויות וקקיפיפי וכאלה, זה דברים שאני אומר, אה, באמת זה לא מצחיק אותי ברמות, אתה בסדר?
00:16:43 התרחקתי מהמיקרופון, ככה שוב, כמעט נפלת.
00:16:45 אני מעריך את זה, תודה.
00:16:47 אבל יש לי אז אני אתן נושא מטומטם לשיחה אבל אנחנו ממנו אנחנו נשליך לדבר עליו ברצינות כן אנחנו ניקח צעד אחורה ונסתכל עליו ברמה יותר מטאפיזית.
00:17:03 אתה לוחץ בשירותים?
00:17:08 לא לא אוקיי מה אני מתכוון אני ככה כי אני כבר מכיר את התיאוריה של אור אני מתכוון בר ווית' מי דוב איתי בזמן שאנחנו מגיעים מן הפשט אל ה...
00:17:20 ההפך של הפשט.
00:17:21 מהדרה של הפשט?
00:17:22 לא, אבל אני מתחיל בפשט ואני מקווה להגיע למקום טוב יותר.
00:17:28 כשאתם עושים פיפי, אתם לוחצים או שאתם פשוט משחררים ונותנים לצאת?
00:17:36 תלוי באיזה נסיבות.
00:17:38 ברגיל, אין שום דבר.
00:17:38 אתה עכשיו באמצע יום עבודה?
00:17:40 אני לא יכול לחשוב על נסיבה אחת שאני אלחץ את הפיפי שלי, כאילו.
00:17:44 לא, האם זה...
00:17:45 אני במעצר?
00:17:47 לא קרה לך שאתה יוצא מסרט ארוך מדי, שהחזקת את הפיפי יותר מדי, ואז זה כואב, זה קשה, אתה צריך ללחוץ את הפיפי החוצה, לא קרה?
00:17:55 אני לא מדבר על זה.
00:17:56 ללכת לרופא?
00:17:56 אני לא מדבר על פוש ראשוני כדי to get the show rolling.
00:18:02 אני מדבר נונסטופ מההתחלה ועד הסוף, הדבר הזה יצא בזרם שיכול לנקב את האסלה.
00:18:08 תגיד להם את הקונטקסט, כי הם לא מבינים את הכול.
00:18:10 הוא מדבר על זה שהוא לוחץ את הפיפי כדי לחסוך זמן.
00:18:13 כדי לעוף מהשירותים כבר.
00:18:16 אני מבחינתי, כשאני הולך להשתין, זה הרגע שלי ביום.
00:18:19 אם היה אפשר לפתוח ספר גם בהשתנה או עיתון, הייתי עושה את זה.
00:18:23 ספר?
00:18:24 כמה ספרים אתה צריך לסיים, אדוני הסקולר?
00:18:31 ועיתון?
00:18:31 אתה קורא הרבה עיתונים בשירותים?
00:18:34 תפתח את המוסף, תגיד לי מה היה ב-20 שאלות.
00:18:38 אומרים משתין כ-45 דקות.
00:18:40 אני לא מבין את זה.
00:18:41 אני גם שומע את הזרם.
00:18:44 כשאני משתין, שומעים, ששששששש
00:18:46 שומעים, הוא ברז הסנקה, ברז הסנקה של שתם.
00:18:51 גם יש שתי אסכולות, יש את אלה שמשתינים בדיוק לתוך המים ויש את אלה שמשתינים חולי רוח ולחרסינה, אני משתין על החרסינה.
00:18:59 מי שמשתין לתוך המים is making a statement, והstatement הוא אני פה וכל all eyes on me.
00:19:04 זה מסמן טריטוריה.
00:19:06 זה בסדר גמור.
00:19:07 זה לא בסדר בכלל.
00:19:08 אני, תראה.
00:19:09 אני אמשיך להשתין לתוך המים.
00:19:11 למה?
00:19:12 אנשים חושבים שאני מגזים, אתם תחשבו שאני מגזים בשביל הבדיחה.
00:19:15 כשאני ואורי יושבים, והוא אומר, אני קופץ שנייה לשירותים, אני אומר לו, סבבה.
00:19:20 אני אומר לכם, לא עוברות 15 שניות והוא כבר יושב חזרה בכיסא.
00:19:24 אני אומר, מה, למה בסוף לא השתנת?
00:19:27 אני המשתין המהיר במזרח התיכון.
00:19:29 אתה לא ראיתם דבר כזה.
00:19:31 מעניין אותי אם זה בריא ללחוץ ככה.
00:19:32 לדעתי לא.
00:19:33 זהו, אני לא יודע אם כן או לא, אבל אז מה שמתי לב?
00:19:36 אני לא ידעתי שאני עושה את זה, עד שאומרי אמר לי, וואו, אתה משתין מאוד מהר.
00:19:40 עכשיו, too much information, בבית, אומרי בדרך כלל לא לידי כשאני בשירותים, אבל בבית, זוגתי?
00:19:50 כן לידי כשאני בשירותים כי היא בחדר ליד בדרך כלל והיא הרבה פעמים צוחקת עליי כי לפעמים אני עושה פיפי והיא יוצאת תוך כדי.
00:19:59 למה?
00:19:59 כי אני לוחץ אז כל המערכת בנקיצה.
00:20:02 לא יוצא לי פה מהתחלה.
00:20:04 אני מודע לזה שזה שיתוף יתר אבל אנחנו כבר במרחב בטוח פה אנחנו נהיה בסדר.
00:20:09 ואז רק הבנתי שאני לוחץ כל הזמן אני רוצה לעוף משם ואמרתי לעצמי למה למה אתה לוחץ אני.
00:20:19 קשה לי להסביר את זה קצת, אבל ברגע שאני בשירותים אני אומר לעצמי, זו פעולה מיותרת, זו פעולה מטומטמת, לא קורה כאן שום דבר, אני עומד ומחכה שמשהו ייגמר, אני במטלה מטומטמת, עכשיו זה כמו לצחצח שיניים, גם לצחצח שיניים אני עושה את זה לאט רק כדי שיישארו לי שיניים, אבל בעיקרון אני עומד שם ואני אומר, אני לא בוחר לעשות את זה, אני מוכרח לעשות את זה, אני רוצה לטוס מפה, ואם לוקח לי יותר מדי זמן הפיפי, אני יכול גם לעצור באמצע ולהגיד, יותר מדי זמן, זה יותר מדי...
00:20:48 זמן אני לא רוצה אני לא יכול יותר.
00:20:51 דלקת בארמונות.
00:20:52 אני ממש מוצא את עצמי עומד ומתעצבן של מה קורה כמה זמן למה אנחנו פה כל הזמן.
00:20:59 אז זה אני מבין למה ללחוץ אבל כמה זה הרבה זמן לפיפי.
00:21:02 כן 15 שניות כמה.
00:21:04 אני לא מסוגל לסבול את הרגע הזה של לא אני בשליטה על מה שקורה כאן.
00:21:10 הוא יצא כמה זמן שבא לו אתה תצא עכשיו ואתה תצא כמה שיותר מהר כי אנחנו לא we're not doing this.
00:21:17 תארו לכם שבעולם שגברים יכולים ללדת אור יולד.
00:21:23 נו קרה, כמה זה לוקח, אידיוט, זה כבר מהגוף שלי.
00:21:26 נכון שזה מרגיש קצת יפני?
00:21:29 ממש יפני.
00:21:30 אז אני מבין, אני מבין שיש פה משהו שמתקשר לאישיות ולא לביולוגיה, אבל עכשיו אני לא יכול, ואז בגלל שאני כבר מודע לזה בזכותך או בזכות דיאנה, אז אמרתי לעצמי, הוא יכול באמת שזה לא בריא, אולי זה לא טוב, פיפי רוצה לצאת, אל תלחץ אותו, לא יודע מה.
00:21:49 אז הלכתי, עשיתי פיפי כמה פעמים, ואמרתי, פשוט תשחרר.
00:21:54 ואני לא יכול.
00:21:55 לא יוצא.
00:21:55 יוצא.
00:21:56 אבל אני לא, זה, אני לא יודע איך להסביר לך את זה.
00:22:00 חסר סבלנות לפיפי.
00:22:01 אני אומר, כמה זמן זה ייקח?
00:22:03 אני לא יכול להיות פה, אני ממש מתחיל, הלב שלי דופק מהר, כי אני אומר, פאקינג נו כבר.
00:22:08 מעניין מה ההבדל בין כשאתה לוחץ לבין לא, נגיד, עשר שניות, כמה אתה חוסך.
00:22:13 זה, אבל זה לא העניין הזה, זה העניין של אני, כשאתה רק משחרר, אז משהו קורה.
00:22:18 כשאתה לוחץ, עוד יש לך איזושהי מחשבה של, אני מזר...
00:22:22 אני אקטיבלי doing something כדי שהדבר המיותר הזה ייגמר יותר מהר.
00:22:26 יש לי בדיוק את אותה חוויה כשאני חותך סלט.
00:22:29 אוקיי?
00:22:30 אני אוהב לחתוך סלט דק, כי ככה אני אוהב לאכול אותו, אבל הזמן שזה לוקח, אני חותך כל כך מהר, אני חותך מהר עד המקום שאני פוחד שאני אוריד לעצמי את האצבע, אבל אני ממש מרגיש את הלב שלי בטירוף כשאני חותך נגיד עגבניה, שלפעמים היא עושה לך בעיות כשאתה חותך אותה.
00:22:48 להפוך אותה אגב, פאקינג, טיפ.
00:22:50 ברור.
00:22:52 תהיי כבר בריבועים, יא בת שרלוע, אני לא יכול יותר עם הלעמוד ולאט לאט הזה.
00:22:59 יקרה ויקרה מהר, אני לא יכול עם הדברים האלה שלוקחים זמן.
00:23:02 אם אני לוקח זמן, אתה יודע, אם אני...
00:23:04 אבל מה עם זה שבישול הוא טיפה ריפוי בעיסוק, אתה לא נהנה מהדרך גם?
00:23:08 נפגשנו אתמול, אני רוצה גלולה, שאני זורק אותה לגוף ואני מפריע.
00:23:12 אני שואל שאלות רטוריות בשביל הדיון, אבל אני כאילו מצליח את האופציה של להרפות לתוך הדרך.
00:23:17 אם אני עכשיו, לא יודע מה, אני הולך לאנשהו, סיימנו במשרד, אני הולך הביתה.
00:23:22 אין לי בעיה עם זה שאני הולך לאט, אין לי צורך לרוץ.
00:23:27 כי אני הולך עכשיו, זה פעולה אקטיבית, אני שולט על ההליכה.
00:23:31 לא, אבל זה מה שנוח לי.
00:23:33 אני הולך עכשיו, אם הייתי יכול הייתי נותן מכה לעגבניה והיא הייתה הופכת לריבועים.
00:23:38 כן.
00:23:38 אם הייתי יכול הייתי פותח ריטק של ה...
00:23:41 כולם עושים את זה בסרטוני אינסטגרם.
00:23:43 בדיוק, אני עוד לא...
00:23:44 אתה לא למדת את הטכניקה.
00:23:45 אני לא, אני לא יכול, אז אני רוצה להפנות את זה החוצה אליכם, האם גם אתם לוחצים, והאם זה מתקשר לזה שהאופי שלכם הוא לוחץ.
00:23:54 מעניין.
00:23:54 אתם מבינים מה אני אומר?
00:23:56 או שזה מנותק, או שאני צריך לטפל בזה?
00:24:00 לא, יש קשר, יש קשר.
00:24:02 ועכשיו, מן ה...
00:24:07 מגררה אמיקטה לאיגררה רמה.
00:24:10 איגררה רמה, חוט שילינג.
00:24:11 צריך לקרוא ככה לפינה, איגררה רמה.
00:24:13 רק אם מדברים קודם על נושא נלוז.
00:24:16 נכון, אז תציגי לנו, אני דיברתי יותר מדי.
00:24:19 אז אנחנו עושים רטרוספקטיבה לעצמנו.
00:24:24 הייתה את הפינה שבה דיברנו עם דוקטור בועז אברמסון.
00:24:26 דבר על השאלה, יש את השאלות.
00:24:29 אנחנו, קודם כל הפינה זה שאנחנו מעלים מומחים כדי שיתנו לנו את הזווית.
00:24:32 המקצועית לדיונים שאנחנו עושים ברומו של עולם, היה לנו את בועז שבא ודיבר איתנו על מיליון או מיליארד, על שנאת סיכון, שנאת הפסד.
00:24:41 והפעם אנחנו רוצים לחזור אל השאלה ששאלנו פה, האם אוכל זה אומנות?
00:24:46 האם כל דבר הוא אומנות?
00:24:47 מה נחשב אומנות?
00:24:49 זה היה דיון מעניין.
00:24:51 אור כמובן אמר...
00:24:52 טוריקייפ, אני אמרתי שבעיניי אוכל זה לא אומנות, לא יכול להיות אומנות, ועמרי אמר שיש את כל הקריטריונים שזה כן אומנות, אז למה אתה...
00:25:00 כשאני חושב שזה עכשיו, איזה בן דוד רחוק רחוק רחוק.
00:25:02 החוק של האם פיפי זה זמן להרפות ביום או שזה בזבוז זמן שצריך להוציא מהגוף.
00:25:07 איך זה קשור?
00:25:08 כי אתה אומר אוכל זה לא אומנות, זה משהו שאתה צריך בשביל לחיות, זה האזנה, אם היה אפשר רק להכניס לווריד.
00:25:13 זה גם מתחבר לי לדרך ותוצאה, לא יודע.
00:25:16 יכול להיות.
00:25:17 אז אנחנו רוצים היום לארח את ארנון רוזנטל, שהוא גם חבר וגם, אני יכול להגיד שהוא אחד האנשים הכי משכילים ואינטליגנטים שפגשתי בחיי, שהוא דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, וגם מלמד פילוסופיה באוניברסיטת אביב.
00:25:33 ובבן גוריון בבאר שבע, והוא גם מנחה את ה-brother podcast שלנו, איך נקרא לזה?
00:25:39 הוא לא ברשת הזאת, אבל זה פודקאסט של חברים.
00:25:42 פודקאסט החברים.
00:25:43 אוכלי סרטים שמדברים שם על קולנוע ועל פילוסופיה.כאילו הצד הפילוסופי של קולנוע מאוד מעניין ומאוד מומלץ.
00:25:49 אחלה פודקאסט, גם היה לנו את הזכות לשתף איתם פעולה באיזה פרק.
00:25:53 נכון, עשינו איתם פרק בסינמטק על דודג'בול.
00:25:56 נכון, חבר'ה חמודים.
00:25:57 לא רק היינו משתפים פעולה על סרט שאינו...
00:26:01 גרוע ברמות.
00:26:02 אני מאוד אהבתי אותו, אבל אנחנו לא ניתקע לדיון הזה, אז אנחנו נשמח לצרף את ארנון לדיון.
00:26:08 אז...
00:26:08 ארנוני!
00:26:10 היי!
00:26:11 עכשיו שלחתי לשחר את המספר שלך וגיליתי שאתה שמור לי בטלפון בתור ארנון לב.
00:26:17 אוי, כולנו עברו בקולנוע לב, זה לא יעזור.
00:26:19 כולם עברו, הפילוסופים הדגולים, עד הפודקסטרים העלובים, כולם עברו בקולנוע לב.
00:26:26 כולנו.
00:26:27 אז אתה מצטרף אחרי שהצגנו אותך ואת אוכלי סרטים ואת הקרדנציאל שלך, אז תודה שאתה מדבר איתנו.
00:26:36 תודה לכם.
00:26:37 ו-we will bring you up to speed, שמה שדיברנו עליו זה in a nutshell עוד דברים באנגלית.
00:26:44 אני טוען שאוכל, בישול, טבחות, שפיות, כל התחום הזה אינו אומנות, עם כמה שהוא יכול להיות יפה ומרשים ודורש התמחות, לא יכול לחשב אומנות.
00:26:57 ועמרי אומר מהצד השני שהוא עונה על הרבה קריטריונים של אומנות, הוא נוגע לאנשים ברגש, הוא גורם להם להיזכר בדברים ולחוות דברים, הוא דורש מקצועיות ומיומנות.
00:27:07 דרך לביטוי עצמי.
00:27:08 ואנחנו מרגישים שלך יש הרבה יותר ידע כדי לדחוף אותנו לפה או לשם.
00:27:16 מעניין, אני לא בטוח שיש לי יותר ידע, אבל אני חושב שבאמת זאת שאלה חשובה ומעניינת לשאול מה זה אומנות, ובכלל, למה אנחנו, כל כך קשה לנו להגדיר את הדבר הזה?
00:27:27 וכאילו אני אז אני מבין שדיברתם כבר על רגש ובאמת ההגדרה אני חושב אין הגדרה מקובלת אולי נתחיל מזה אין תשובה לשאלה שלכם שכולם יקבלו אותה.
00:27:38 אבל כאילו אני גם הגעתי לשיחה ואמרתי אין סיכוי שתצליחו לשכנע אותי שאוכל זה אמנות או בלי זה לא יכול להיות.
00:27:45 ועדיין כאילו באמת יצירת אמנות מתחילה ממקום רגשי של היוצר שרוצה להביע לבטא איזושהי חוויה רגשית אלינו להשתמש בכל מיני כלים כדי להביע את החוויה הזאת, לתקשר אותה.
00:27:57 ואז זה נורא ברור באמת למה שירה זו אמנות מבחינתנו, וגם על זה אפשר להתווכח, אבל אז כשאתם מתחילים לדבר על אוכל, לא יודע, אור, למה זה כל כך כאילו מרגיז אותך או אתה לא מקבל את ההגדרה בכלל?
00:28:09 אני מנסה, זה מעצבן אותי בעל כורחי, כי אני לא רוצה להיות הגייט קיפר שאומר, אל תהנו מהדברים שאתם נהנים, אם אוכל מדבר אליך, אליי הוא לא מדבר, אם הוא מדבר לאנשים, תהנו ממנו, תקראו לו איך שאתם רוצים.
00:28:20 ועדיין בתור מי שרוצה גם לעשות אמנות, אמנות כתובה, אמנות ויזואלית, אמנות לא יודע מה.
00:28:27 קשה לי שמלכלכים את התחום הזה שהוא בעיניי מאוד חשוב, מורם מעם וקדוש, עם משהו שאני אומר, אתה עוקב אחרי מתכון, זה כימיה, כל אחד יכול לעשות את זה, אז המצאת מתכון, בסדר, ערבבת דברים ושמת בחום גבוה.
00:28:41 אתה לא אומן כמו מי שיוצר רעיון חדש.
00:28:45 זה מעניין, אני רוצה לחזק אותך מכיוון אפילו קצת יותר כאילו יורד לקרקע ולהגיד, בסוף אוכל...
00:28:52 זה משהו שאנחנו עושים כדי לאכול אותו.
00:28:54 כאילו זה לא יעזור, כאילו אתה אומר, אולי, ואני אשמח לשמוע אותך, אבל אתה אומר, אולי זו אמנות וזה עולה על קריטריונים של אמנות, אבל בסוף, ציור אתה לא הולך כדי לאכול, אתה הולך כדי לחוות, ולחוות חוויה רגשית ולהתרגש, ואז אוקיי, סובייקטיבית אני אתרגש, ואתה לא תתרגש בגלל הילדות שלי, ו...
00:29:09 הכל בסדר, אבל בסוף אנחנו נסכים שיש כאן איזושהי חוויה שמשתמשת ב...
00:29:14 מבש משתמש בכל מיני כלים כדי להביא החוויה רגשית.
00:29:17 אבל ארנון, אם אני הפרקליט של השטן עכשיו, אני אגיד שאת הציור אני...
00:29:22 אני צורך אותו עם העיניים שלי ועם מישהו שמסביר לי את המקורות שלו, ואוכל אני צורך עם בלוטות הטעם והזיכרון הרגשי שלי.
00:29:35 אבל כאן אני אקשה עליך, כי בסוף, שוב, זה חוזר למה התכלית של הדבר.
00:29:42 אם אני הולך לתיאטרון כדי להתרגש, בסופו של דבר, אני לא הולך למסעדה כדי רק להתרגש, שיהיה לי טעים, אני הולך למסעדה כדי לאכול אוכל, זה איפה
00:29:52 אי אפשר להגיד, אי אפשר לעשות רדוקציה ולהגיד, זה צריכה וזה צריכה, זה צריכה מסוג מאוד אחר, בסוף התכלית של אוכל זה לאכול אותו.
00:29:58 אם אתה תגיד, אני הכנתי לך ארוחה, יפייפייה אסתטית, וצריך לדבר כאן על אסתטיקה ועל יופי, ואני רוצה לאתגר את עומרי עוד שנייה עוד קצת, אבל יש כאן איזו ארוחה נורא נורא טעימה, אבל אסור לאכול אותה, אנחנו רק מסתכלים, אז סליחה, זה לא אוכל כבר, אז אתה אומר, זה אומנות, אבל בסוף אם, ואז שוב זה חוזר לאומרים.
00:30:19 שאני מבין, אומר, אוקיי, אוכל באמת הוא יכול במשרד משניין בטח וזה, יכול להיות נורא נורא יפה לענות על כל מיני קריטריונים של אסתטיקה וקונטרסט של צבעים.
00:30:27 ומאוד מדויק ומאוד נעשה בקפידה.
00:30:30 הכל טוב, אבל גם הטבע יוצר דברים הכי יפים בעולם אולי.
00:30:34 נכון.
00:30:35 מפלים ופרחים ואתה לא תקרא לזה אומנות, אני מניח.
00:30:39 למרות שזה יפה.
00:30:40 קודם כל אני חייב לתת כותרת לשיחה מהצד שלי, אני לא מחזיק את הדגל של אוכל זה אומנות, אני יותר כמו, פודיש, אני כמו איזה מראיין.
00:30:49 כן, שרק בשביל הפלפול של השיחה רוצה לדחוף את הטיעונים של הצד השני, כי זה מעניין אותי.
00:30:53 אז אני לא הולך להיאבק על הטיעון הזה, אבל אני אגיד לך, ארנון, שאני מקשיב למה שאתה אומר, וזה בהחלט עושה שכל, אבל כמה כוכביות על מה שאמרת.
00:31:05 בבקשה.
00:31:05 קודם כל, אוכל זה בהחלט משהו שבעיניי לפחות אתה צורך גם עם העיניים.
00:31:09 אנחנו אוכלים עם העיניים שלנו ללא ספק.
00:31:12 לגמרי.
00:31:14 גם לא תמיד אוכלים שרעבים.
00:31:14 גם בכלל לא אוכלים שרעבים, לדעתי רוב הזמן אנחנו אוכלים מה שנקרא אכילה ריגונית.
00:31:19 רגשית.
00:31:20 אבל אתה אמרת, האוכל הוא פונקציונלי, נכון?
00:31:23 הוא משהו בשביל שנשרוד, הוא תזונה.
00:31:27 אם אתה תיקח ממנו את הפונקציונליות, זה כבר לא אוכל.
00:31:29 לגמרי.
00:31:29 בזה עניינת אותי, בזה אמרת שאם אנחנו מראים עוגה שאסור לאכול אותה, אבל היא יפה נורא, זה כבר לא אוכל, זה באמת טיעון מעניין.
00:31:35 אבל גם ציורי מערות אצל האדם הקדמון, התחילו כמשהו פונקציונלי, בוא נזהיר מחיות, נכון?
00:31:42 בוא נגיד איפה יש אש, איפה יש אוכל.
00:31:44 אז הם לא היו אומנות, הם אומנות בראי הזמן.
00:31:46 נכון, אבל עכשיו, לגמרי...
00:31:49 לקחו את הפונקציונליות של ציור, והיום ציור זה כאילו הכי אומנות שיש, וכבר פחות משתמשים בזה כדי לתקשר.
00:31:56 כן.
00:31:56 אז אני אומר, האם זה לא אבולוציה של האוכל שאנחנו רואים היום?
00:32:01 שמה?
00:32:01 שהוא נהיה כל כך יפה שהוא...
00:32:02 אבל ציורי המערות...
00:32:04 שהטכניקות שלנו גדלו, והטכנולוגיה מזמינה אותנו לנסות דברים חדשים עם אוכל מולקולרי והנא ערף, אז היום אתה יכול...
00:32:11 זה כבר לא שלקחתי גזר ותפוח אדמה.
00:32:14 אז אני אגיד לך את הטיעון שהרבה אנשים כתבו לנו כשדיברנו על זה במקור.
00:32:19 וזה סטראק אקורד איתם, אמרו אבל יש אוכל מאוד יפה, או נגיד מישהו שמפסל בשוקולד, והטענה שלי הייתה, אוקיי, אז האומנות שלו היא פיסול.
00:32:31 הוא מפסל באוכל במקום בשיש, האומנות שלו היא פיסול, האוכל עצמו, יצירת המזון, היא לעולם לא אומנות.
00:32:40 כן, אני מסכים מאוד עם מה שנאמר, עם מה שאור אמר עכשיו, כי בסוף, בסדר, האוכל נהיה יותר ויותר אסתטי, אבל בסוף, אם אתה,
00:32:49 שוב אם אתה לוקח ממנו את זה מזין אותי, גם אם אתה אומר זה בעיקר אני הכנתי לזה בעיקר כדי שתתרגש מהיופי של זה, תצרוך את זה עם העיניים, אבל בסוף אם אתה לא תאכל את זה זה כבר לא אוכל ואם אתה מפסל בשוקולד כדי לפסל אז אתה, החומר שלך הוא לא בטון אלא בשוקולד אז כן אתה פסל וזהו.
00:33:12 ארנון אני רוצה לשאול אותך אנחנו מדברים פה הרבה המילה אסתטיקה חוזרת כמה פעמים ואני בתור יחסית הדיוט אומר אוקיי אסת.
00:33:19 אסתטיקה זה איזה שהוא הלחם של פילוסופיה ואומנות.
00:33:23 אבל אתה יכול לגעת קצת בדברים שהם לאו דווקא אסתטיים, או אפילו בכוונה גרוטסקיים ולא אסתטיים שעדיין נחשבים אומנות.
00:33:29 אם ניקח את הדוגמה הכי כלישעתית, האסלה ההפוכה היא לא דבר אסתטי, אלא היא דבר ששבר מוסכמות או היה ראשוני ולכן הוא פרץ דרך.
00:33:39 יפה, אני רוצה, עוד מעט נדבר על האסלה גם, אבל אני זורק כאן עוד רפרנס, כאילו עוד דוגמה אולי הכי יפה מעולם המוזיקה, וזה ג'ון קייג' ו-433, אתם מכירים את השיר הזה?
00:33:49 כן, שהוא יושב מול פסנתר ולא מנגן, לא?
00:33:51 זה יצירה שהיא רק שקט.
00:33:54 כן, עכשיו זה באמת לבוא ולהיות טרול בתוך עולם האומנות ועולם הפילוסופיה גם, כאילו ג'ון קייג' הוא רוקסטאר בחדרי הפילוסופיה וכתבו עליו עשרות ספרים בדיוק בגלל שהוא בא ועשה פעולה שבסוף הוא קורא לאמנות ועומד מאחור זה ויש לה מבנה ליצירה הזאת.
00:34:11 כמו אגב שאמרת עכשיו האסלה היא לא אסתטית, לא יודע, ראיתי עכשיו תמונה שלה, יש בה משהו אסתטי, אני לא יודע, אבל ברור שהפעולה של דושאן ושל ג'ון קייג' זה לבוא ולערער על המוסכמות, אבל...
00:34:23 אמרת או שלא אמרת אבל אנחנו מדברים פה על boundaries, על גבולות, וזה בדיוק כשאנחנו מדברים על הגדרה, ממש על גדר, על הדבר הזה.
00:34:32 כאילו אם אני קורא לזה אומנות ושם את זה במוזיאון אז האם זה הופך את זה לאומנות?
00:34:37 כשאני לא עומד בסטנדרטים, בשום סטנדרטים אסתטיים או לא מבקש.
00:34:42 זה כבר עולמות הפרפורמנס קצת לא?
00:34:44 בדיוק כן אז כאן כבר שוב אנחנו יכולים לזרוק על זה את הלייבל של הפרפורמנס לגמרי, על ג'ון קייד לגמרי ועוד לייבל של איזושהי פעולה חברתית או לשאול איזושהי שאלה להתריס.
00:34:58 ואז אנחנו יכולים אולי לומר גם זה זה וגם אומנות אולי כי כי לא יודע הזמנתי אותך לקונצרט וזה עומד בכל מיני סטנדרטים אותו דבר גם אגב על אוכל כאילו יזמנו את הנושא הזה לרגע אבל אולי אפשר לומר שזה גם אומנות אבל אתה לא יכול להגיד שזה רק אומנות זה לא יכול להיות קודם קודם כל זה אוכל זה אני מסכים עם זה אני מסכים.
00:35:23 אז אני רוצה לשאול, כי התחלנו בזה של למה אנחנו מגדיר, האם אפשר להגדיר אומנות?
00:35:29 אמרת, אל תמצאו לזה תשובה.
00:35:31 אתה, המומחיות שלך היא פילוסופיה, אני בטוח שיש תת התמחויות בזה שאני לא מבין בהן, אבל יש איזשהו ניסיון, אני מניח שיש, להגדיר אומנות והאם יש איזו הגדרה שאתה מזדהה איתה במיוחד של מישהו?
00:35:44 בוודאי, קודם כל היו ניסיונות תמיד לאורך ההיסטוריה, אני חושב ש...
00:35:48 בכלל הגדרות זה דבר כל כך חשוב כי אנחנו ברמה הפרקטית לא ברמה התיאורטית כי אנחנו לא נוכל לדבר על משהו אם לא נסכים בסיסית להגדרה שלנו.
00:35:57 עם אומנות זה פשוט נהיה יותר קשה בגלל שיש כאן את הפן הסובייקטיבי ולא משנה איך נהפוך את זה כאילו כשאתה מדבר על רגע שאתה כבר מכניס איזשהו פן סובייקטיבי אבל זה לא רק סובייקטיבי אני לא מכיר הרבה אנשים שאומרים שזה רק סובייקטיבי ואם כן אז זה מאוד מעצבנים.
00:36:13 ובסוף נראה לי ההגדרה של טולסטוי סליחה על הניים דרופ זה הוא גם לא כזה מקורי כאילו.
00:36:19 במה שהוא אמר, אבל זה קצת עם זה פתחתי, כאילו בסוף אם אתה בתור אור חווית חוויה רגשית מסוימת ואתה רוצה להביע אותה דרך כל מיני כלים, כלי מבע אליי, שאני לא חוויתי את החוויה הזאת, בין אם זה כלים, אתה יודע, ויזואליים או דיאליים, לא משנה, אז אתה עושה אומנות.
00:36:38 ואז שוב, אז יש כאן גם את הפן האנושי הזה שאני חושב שאולי הוא חשוב, ולכן הטבע איננו יוצר אומנות, כאילו הפרח הוא נורא נורא יפה, אין כאן איזה כוונה של היוצר.
00:36:51 ואז אולי אני כבר, סליחה, אני כאילו ברצף של מחשבה מתנגד למה שאני אומר, עם כל כמה שאני אוהב את ההגדרה הזאת.
00:36:59 עכשיו בעולם ה-AI, כאילו מישהו יכול לזרוק עלינו את המילה הזאת ולהגיד, AI יכול ליצור יצירה שאתה תקרא על האומנות, אבל אין כאן חוויה רגשית, אז כאילו, זאת ההגדרה שאני אוהב, אבל היא גם בעייתית.
00:37:12 פרח מגולף מעץ.
00:37:13 אז כן, אז בעיקרון, אם אני מבין את טובסטוי, העיקר הכוונה.
00:37:18 העיקר הכוונה, והכוונה חייבת להיות רגשית, זה מה שחשוב, ולכן כשמישהו אומר לי, אה, דושן וזה, ועם אשתנה, אני לא יודע, כאילו אני נכנס למוזיאון של אמנות מודרנית או פוסט מודרנית, אני כבר לא יודע, ואני רואה שם דברים שכאילו אמורים להזיז לי את האינטלקט, אני בז לזה, כי אני רוצה, אני נכנס למוזיאון או הולך להצגה או רואה סרט, כדי להתרגש, כאילו זה מתחיל בזה ונגמר בזה, זה מתחיל ברגע של היוצר ונגמר ברגע שלך הצופה הזאת.
00:37:48 אני לוקח את הנוסחה שלך, ארנון, כוונה פלוס רגש שווה אומנות, אז אני מחזיר אותנו שוב לסרט של רטטוי, שהוא רצה לפרוט על נימי הרגש שלנו, נוסטלגיים של אוכל ילדות, למשל, שם, וזה לגמרי עונה על הקריטריון, לא?
00:38:03 ואז שוב, נכנסת שאלה של תכלית של המטרה.
00:38:07 אם אתה מכניס לתוך התכלית הזאת, אם אתה, שוב, אתה לא יכול להגיד שאוכל הוא דבר שלא אוכלים אותו.
00:38:15 אם אתה מכניס לתוך התכלית הזאת וזה גם משהו שנוכל בסוף ונהנה מהטעם שלו אז זה לכל הפחות בעיקר לא אומנות גם אם אתה תגיד שזה גם אם אתה תגיד וזה כבר עמנואל קאנס ואחרים שאת האומנות זה אומנות כשאתה צורך את זה לשם עצמו לשם האומנות או לשם ההתרגשות כאילו לשם הרגש בלי סייד אפקט של לשבוע או לחיות ללא אינטרס ללא אינטרס נוסף ללא אינטרס כלכלי.
00:38:45 או ביולוגי.
00:38:47 יפה ממש מעניין תודה רבה על העמקת אותנו בהרבה ממה שאנחנו התחלנו את הדיון הזה איך תמיד כיף לדבר עם ארנון כן ארנון יש לו פסיס ידע אינסופי.
00:39:01 יכולנו גם לנהל את השיחה הזו בגרמנית לו רק אנחנו היינו יודעים גרמנית יום אחד אתה לא יודע גרמנית אני לא יודע גרמנית אבל ארנון יודע גרמנית.
00:39:12 אז ארנון בוא נסיים את השיחה הזאת בגרמנית רק אתה ואני.
00:39:15 אובידר זיין.
00:39:17 אובידר זיין.
00:39:18 ביי ביי.
00:39:18 ביי תודה רבה.
00:39:22 דנקה דנקה מיין פרויליין.
00:39:25 לא?
00:39:26 שנל.
00:39:31 השגתי כרטיסים לכבש השישה עשר.
00:39:32 מה?
00:39:33 איך?
00:39:34 תודות לאדיב ויצמן אל קליים אז זה יינתן היקרה.
00:39:37 מה אתה אומר?
00:39:38 הם לא מופיעים על ההופעה שלנו?
00:39:40 הם מופיעים כל הזמן.
00:39:41 הם עופים עליהם
00:39:41 אז פתחו את התאריכים, בכלל לא ידעתי מזה, אז עדיש הלכה לי הודעה באינסטגרם, תראה, הם פתחו, אתה יודע, הם שוב עשו את העניין, נפתח את המכירה ביום רביעי בעשר בבוקר.
00:39:50 איזה פלקס אל אליי.
00:39:52 אז שמתי שעון מעורר, באמת, תזכורת לעשרה לשתים עשרה הזה.
00:39:56 כן, טוב, צריך.
00:39:56 ורפרשתי בטירוף, זה באמת לקח זמן, כאילו.
00:39:59 כמה עלה?
00:40:01 אז יש לך קטגוריות, זה נראה לי הכי זול, איזה 200, והכי קר זה 600, תלוי איפה אתה יודע, זה בקיסריה.
00:40:06 זה האמת עוד סביר, אני חייב שהם ילכו לאזור האלף.
00:40:10 שזה יפה כי הם עשו חל תרבות לדעתי שזה איזה 2500 מקומות וקיסר הזה כפול כבר.
00:40:16 אה זה כפול?
00:40:17 אני חושב שקיסר הזה זה 5000 מקומות.
00:40:19 לא שם.
00:40:19 רגע הם עברו את ה-16 מופעים?
00:40:21 כן כן כן כן.
00:40:22 וואו.
00:40:23 כן.
00:40:24 אז הם פתחו לקיץ.
00:40:25 קניתי עכשיו לעוד חצי שנה, ליולי.
00:40:28 עוד כמעט חצי שנה.
00:40:29 מקווה בשבילך שכולם יחיו עד אז.
00:40:31 ממש.
00:40:32 זה כמו מרים זוהר בצ'ילבוט.
00:40:33 כן, זה זמן שאול.
00:40:35 לא שמענו ממישהו שהמופע הזה קצת יש לו בעייתיות?
00:40:39 כן.
00:40:39 מישהו אמר לנו, אני לא זוכר.
00:40:39 אני לא זוכר מי, אה, אני יודע מי.
00:40:42 אז כן, אז הם לא בשיא שלהם אובייסלי, אבל אתה הולך...
00:40:46 כאילו זה מופע נוסטלגיה, זה לא מופע.
00:40:48 אתה הולך לנוסטלגיה, לגמרי.
00:40:48 זה גם שאלה לארנון דרך אגב, אם מופע שהעיקר בו הוא הנוסטלגיה ולא יכולות השירה והמוזיקה, האם זו אומנות או הד של העבר?
00:40:57 כן, זו שאלה מעניינת לעסוק בה.
00:40:58 מי, נו, רק מישהו היה כותב מחזה על זה, אני הייתי הולך לראות, אני לא יודע מה איתך.
00:41:02 אז בכל מקרה אני שמח שהשגתי את הכרטיסים, ו...
00:41:08 וזה הזכיר לי סיפור הכי קצר בעולם, שאבא שלי הציע נישואים ליודית רביץ.
00:41:16 איזה בום שהיה.
00:41:17 לא שיקרתי במשפט שאמרתי עכשיו.
00:41:21 הוא היה בצבא, בשריון, והוא היה תורן במטבח, ויהודית רביץ באה להופיע עליהם, והיא שרה לחיילים, ובסוף ההופעה היא חיכתה להסעה שתיקח אותה חזרה הביתה, ובגלל שהוא היה תורן נטבח, הוא כזה הכין לה תה.
00:41:37 אוקיי.
00:41:38 עד שתגיע הסעה.
00:41:38 אז הוא יושב איתה עם יהודית רביץ, היא הייתה כוכבת.
00:41:41 היא כבר הייתה כוכבת, כן.
00:41:42 מדברים על לפני כמעט 50 שנה.
00:41:45 47 שנה.
00:41:46 איזה הספק.
00:41:47 מטורף.
00:41:48 והוא יושב איתה, והוא היה מואב בה.
00:41:51 ואז אתה יודע, הוא יושב איתה ומדברים, ואז פתאום הוא עושה לה, יהודית, מה אתה אומר?
00:41:56 את רוצה להתחתן איתי?
00:41:57 איזה פלר, ג'יזוס.
00:42:00 והיא צחקה כזה, והיא לא הספיקה לענות ואז בדיוק הגיעה מש"קית חינוך ואמרה יהודית בויה, ההסעה שלך הגיעה.
00:42:06 אז היא כזה הלכה, ואבא שלי אמר לה, ביי.
00:42:09 ואז יהודית חייכה, ואז אמא שהכיתה אמרה לה, מה זה, מה החיה לזה, דיבר איתך.
00:42:13 אז היא אמרה, אה, הוא רק שאל לך, יעטה.
00:42:17 ו...
00:42:18 500 ימים עם סאמר.
00:42:21 אז מזל שהוא לא התחתן איתו, מה, אחרת לא הייתי נולד.
00:42:24 למה, היית יכול להיות עמרי רביץ.
00:42:25 לא רוצה, יש לי את אימא שלי.
00:42:27 אולי היא גם לא הייתה לסבית.
00:42:29 אולי בגלל השיחה הזאת היא בחרה בצד השני.
00:42:32 היא אמרה, גברים מטרידים אותי יותר מדי.
00:42:34 סתם, אבל אני, אבא שלי הציע את זה חצי...
00:42:36 בצחוק, כמובן, בשביל הבדיחה, בשביל להגיד, בשביל שהבן שלו יספר בפודקאסט 50 שנה קדימה שאבא שלי יציע ניסויים.
00:42:43 זה השלט שאתה צריך להחזיק בהופעה.
00:42:45 אבא שלי יציע לך ניסויים.
00:42:46 יכולת להיות אימא שלי.
00:42:47 עזוב לי את זה כאילו.
00:42:48 תן לי תשובה.
00:42:49 אבא שלי צריך תשובה.
00:42:50 שמעת את הפודקאסט?
00:42:51 רק מילה אחת.
00:42:52 זה בדיחה שהיא לא כזאת מצחיקה, מה שאמרתי.
00:42:56 רק מילה אחת.
00:42:57 אוקיי.
00:42:58 מבינת מאזינים?
00:42:59 לגמרי.
00:43:00 יס פליז.
00:43:03 פינת מאזינים עם סולם אסתר, האם היום יהיה מישהו, אתם כל הזמן מבטיחים לנו, למה אתם לא מעלים אותי?
00:43:12 כל סיפורי האסתר לא טובים כמו הסיפור שלי, אני מבטיח/מבטיחה לנפץ את תקרת הזכורית עם סיפור האסתר המדהים שלי, ובכן, האם היום זה יקרה, או ששוב נתאכזב.
00:43:21 זה כמו תינוקות, כל אחד חושב שהסיפור אסתר שלו הוא הכי טוב.
00:43:24 אני מכיר את זה על פלוצים.
00:43:26 מאיתנו על הקו שלום.
00:43:28 שלום.
00:43:29 שלום.
00:43:30 היי, אה...
00:43:32 קודם כל אני אגיד שאני מתרגש בצורה, אני חושב, לא מידתית.
00:43:36 ממש אין לך סיבה, הכל טוב.
00:43:39 למה?
00:43:39 אני רק שומע את הקול שלך מבעד לשפופרת ואני לא מאמין שאני אדבר איתך.
00:43:45 בואנה, אתה קצת נשמע כמו שחר שלנו, אתה יודע?
00:43:49 באמת?
00:43:50 שחר, תגיד היי שלום.
00:43:54 היי שלום.
00:43:54 עכשיו אתה תגיד היי שלום.
00:43:57 היי שלום.
00:43:58 יש משהו.
00:43:58 מאוד דומה.
00:43:59 איך קוראים לך?
00:44:00 איך קוראים לך?
00:44:01 תומר לא מספיק קרוב לשחר.
00:44:04 קודם כל אתה מקבל נקודות על זה שאמרת שפופרת כמו שצריך.
00:44:09 ותן לי להרגיע אותך שכל הדבר הזה מוקלט אתה יכול להגיד מה שבא לך ואם משהו יצא לו בסדר אז אנחנו נעיף את זה החוצה.
00:44:15 אנחנו מקודם הורדנו 25 דקות של פרק שהצופים לא יראו לעולם פשוט כי הם לא היו מספיק טובות בפני הסטנדרט שלנו.
00:44:21 אני חושב שזה דבר חדש בגדול אבל סבבה.
00:44:25 תומר בן כמה אתה?
00:44:27 אני בן 35.
00:44:29 ואיפה אתה דר בארץ?
00:44:33 אני ממושב גבעת חן, שזה ליד רעננה.
00:44:36 חיכיתי שמישהו יגיד מקום שאני לא מכיר.
00:44:38 מושב גבעת חן זה ליד רעננה.
00:44:40 אתה שמעת על זה?
00:44:41 לא, אני קורא על זה עכשיו מושב באזור השרון מדרום לעיר רעננה.
00:44:44 נשמע אחלה מקום.
00:44:46 אה, אתה אח למועצה אזורית דרום השרון.
00:44:48 מועצה אזורית דרום השרון, אימפריה.
00:44:50 נווה ימים.
00:44:52 אלקור 09.
00:44:53 בדיוק.
00:44:56 בכמה היית מעריך את הסיפור שלך?
00:44:59 תודה רבה.
00:45:00 אממ אני חושב שבסירות השבע וחצי.
00:45:06 אוקיי, אוקיי, בסדר, זה ראוי להסתפר.
00:45:12 לא?
00:45:12 כן.
00:45:13 אוקיי, אחריך.
00:45:16 טוב, אז אני ואשתי גרנו ביוון במשך שנתיים.
00:45:21 מגניב.
00:45:22 עד מאי האחרון.
00:45:24 והיה לנו, כאילו, היה לי שם אוטו שממש אהבתי, רב ארבע כזה ישן קצת.
00:45:31 אבל אחלה אוטו, כי הוא מאוד נהנה, היינו מטיילים איתו הרבה וזה.
00:45:36 וחזרנו לארץ במאי, כמו שאמרתי, וכמה חודשים אחר כך חזרתי ליוון, איזה ארבעה חודשים, לנושא אחר, לא משנה, איזה משהו.
00:45:46 נסעתי לכמה ימים לסולוניקי, עכשיו אני נוחת בשדה תעופה, עולה על מונית, ונכנסים לעיר, זה מרחק כמה דקות, אין ממש רמזור עד העיר, ברמזור הראשון שעוצרים בתוך העיר,
00:46:00 אנחנו רואים לפניי, האוטו שלי, שערתי.
00:46:04 עם הלוחית רישוי.
00:46:05 בחייכתי באמצע הסיפור, כי ידעתי שלשם זה הולך.
00:46:08 הלוחית רישוי והכל זה אותו האוטו.
00:46:10 נבדק, נבדק, הלוחית רישוי, אותו מספר, אותה שריטה שהכלב שלי עשה באותו מקום.
00:46:17 זאת אומרת, זה לא רכב בהשכרה או משהו, זה היה רכב that you owned, כאילו, היה שייך לך.
00:46:23 כן, כן, רכב שנתיים אצלי, עשה כמה עשרות אלפי, כאילו, שלי.
00:46:28 כשאתה עזבת את יוון, אתה מכרת אותו?
00:46:33 כן, מכרתי אותו לסוכן רכב.
00:46:34 אה, אוקיי, אז הוא היה יכול ללכת לכל אחד בסלוניקי.
00:46:40 כן, אפילו מחוץ לס...
00:46:41 כי הסוכן היה די מחוץ לסלוניקי.
00:46:45 אבל באזור.
00:46:46 אמרת איפה גרת ביוון?
00:46:47 אתה גרת בסלוניקי כשגרתם שם?
00:46:49 גרתי מיד במקום שנקרא חורטיאטיס.
00:46:53 חורטיאטיס.
00:46:54 אז אתה, נגיד, כמה זמן זה פחות או יותר לשנות את השם של פתח תקווה לחורטיאטיס?
00:47:02 פחות או יותר, כמה זה הנסיעה הזו מסרוניקי?
00:47:06 20 דקות, משהו כזה.
00:47:09 כמה אנשים יש שם, אתה יודע?
00:47:11 בסלוניקי או בחורטיאטיס?
00:47:13 בחורטיאטיס.
00:47:15 בחורטיאטיס, אני חושב, יש איזה 2,000-3,000 אנשים.
00:47:18 אני אומר, בשביל הסייק של החישוב ציון, נחבר את חורטיאטיס לסלוניקי.
00:47:24 כן, כן.
00:47:25 מבחינתי זה כמו תל אביב...
00:47:27 תראה, בסלוניקי, או משהו כזה קרוב.
00:47:30 יש כ-750,000 רכבים.
00:47:34 מסתובבים להם שמה.
00:47:35 ויש 320, 330 אלף אנשים.
00:47:39 זה קצת, ואתה רואה בדרך, נגיד אתה עושה נסיעה סטנדרטית, אתה רואה 200 רכבים, נכון?
00:47:47 לפחות.
00:47:49 אני מאמין שמאז שדה תעופה עד האוטו הזה, בוא נגיד, עצרתי אחרי, לא עצרנו אחרי אף רכב, זה בטוח, אבל...
00:47:59 אתה ראית אותו בזמן נסיעה בתנועה?
00:48:03 ראיתי, אתה יודע, כמה שניות לפני שעצרנו, היה נראה לי מוכר, ואז כאילו עצרנו ברמזור והיה לי ברור.
00:48:10 גם שאלתי את אשתי לוודא שהמספר, כאילו אני לא מדמיין וזה.
00:48:14 תראה, בוא נגיד ככה, אם הוא היה נשאר לגור שם, פשוט מוכר את האוטו ונשאר לגור, כן, והוא מסתובב, ואחרי שנה, שנתיים היה רואה את האוטו שלו, זה לא היה כזה מטורף, נכון?
00:48:24 אם אתה מוכר את האוטו שלך בתל אביב, נכון, כי בתל אביב יש חצי מיליון אנשים פחות או יותר, כן,
00:48:32 שלך זה איזה קטע זה אוטו שלי אתה לא יגיד אומייגאד זה פסיכי היית אומר וואו זה קטע.
00:48:38 אני חושב שמה שמעניין בסיפור שלו זה שהוא לא גר שם שהוא הגיע לשם לכמה ימים שזה מעלה את הציון אתה מבין?
00:48:47 למה אם היית מוכר את הרכב אתה גר בתל אביב אתה מוכר את הרכב שלך בתל אביב אמרנו זה לא אישו ואתה ממשיך לגור בתל אביב ואם אתה עובר לפתח תקווה ויום אחד חזרת לתל אביב וראית אותו הוא לא עבר לפתח תקווה הוא יצא מהמקום והוא חזר לאותו מקום הוא לא מצא אותה בצרפת.
00:49:02 זה שקול לזה, כי הוא גר בישראל.
00:49:04 מה זה משנה, אבל הוא פגש אותה באותו מקום.
00:49:06 אני אומר, זה מוריד את הסיכוי כי הוא קפץ לכמה ימים, נכון תומר?
00:49:09 אה, אתה אומר, אז גם אני אראה אותה בעיר, וגם בחלון זמן שהוא קטן.
00:49:14 בדיוק, אני מדבר על חלון הזמן, שהוא בא לכמה ימים.
00:49:16 אוקיי, זה לא in the span of 10 שנים שאני גר פה עכשיו.
00:49:18 כן, אם תומר היה עולה עכשיו לספר סיפור של מכרתי את האוטו ואחרי שנה ראיתי אותו ברחובות צדק, היינו מורידים אותו מהקו מהר.
00:49:27 היינו מסיימים את השיחה בנימוס תודה רבה וזה ש...
00:49:31 זה שהוא חזר לסלוניקי לכמה ימים ורעה, אני חושב שזה מה שעושה את זה נחמד.
00:49:36 תומר, כשזיהית, כשווידאת בראש שזה האוטו שלך, יצא לך קול?
00:49:42 כן, התקשרתי לאנשים, אפילו אמרתי לנהג מונית.
00:49:45 אמרתי לנהג מונית, this is my car, this is my car!
00:49:49 I'm from חורטיטי!
00:49:51 shit down.
00:49:53 טוב, יש לי ציון.
00:49:55 אני חושב שהציון שלו די מדויק.
00:49:58 אני ממש מה שבאתי להגיד.
00:49:58 אני חושב שאתה nailed it.
00:50:00 שבע וחצי זה ממש הולם.
00:50:02 שבע וחצי...
00:50:04 אונדה מאני, זה יופי של ציון, אחלה ציון, אתה מקבל?
00:50:07 תודה, תודה.
00:50:08 כן, בטח, אני עשיתי את החישוב עם עצמי ואני שמח ש...
00:50:13 צילמת?
00:50:13 אנליפיקה שלי דומה לשלכם.
00:50:15 צילמת זומר את הרכב?
00:50:17 אה, כן.
00:50:18 שלח לנו, שלח לנו אם בא לך, ואנחנו נשמח לשכוח להעלות את זה לקבוצה כשהפרק עולה.
00:50:22 ואז להיזכר ולהעלות באיכול.
00:50:24 ואז שאנשים יגידו לנו, אמרתם שתעלו ולא העליתם, ואז נעלה את זה.
00:50:29 אוקיי, יש מצב גדול שאני אשכח קודם, אז תוכלו להעביר את האשמה אליי.
00:50:31 בסדר גמור, כשתשמע את הפרק הזה, אני בטוח שתזכו.
00:50:35 בדיוק.
00:50:36 בדיוק תודה רבה שסיפרת לנו.
00:50:39 בכיף שמחתי מאוד ותמשיכו בתוכן הנהדר שלכם אני מעריץ גדול בכל הפלטפורמות.
00:50:47 תודה רבה רבה תומר יום טוב.
00:50:50 גם לכם ביי ובכן מה היה לך קליק כזה.
00:50:54 לא חשבתי שיש לי אפצ'י אבל הוא עבר.
00:50:56 עכשיו אתה סתם נראה מוטרד.
00:50:59 עמרי תיקס אווי.
00:51:01 תודה רבה לשחר חיימוביץ', המפיק והעורך הנפלא שלנו.
00:51:07 תודה רבה.
00:51:08 ותודה רבה למתן זיגל, טכנאי הסאונד שלנו וטכנאי ההקלטה, אנחנו נגיד לו גם מזל טוב.
00:51:14 להולדת בתו השנייה.
00:51:14 שתרווה נחת, כמו שאומרים.
00:51:19 ניפגש בזבד.
00:51:20 שתרווה שעות שינה, ניפגש בזבד.
00:51:24 אוי ואבוי.
00:51:25 מה זה?
00:51:25 אני לא יודע מה המילה שאני אומר.
00:51:27 מה זה?
00:51:27 אחרי זה, תודה למשפחת אודיותר, תודה לאור.
00:51:30 תודה לעומרי.
00:51:31 תודה למאזינים ולמאזינות ששרדו איתנו את הפרק הזה, ונסיים בברכת העדיו.
00:51:38 אולי אתה תעשה פעם אחת.
00:51:39 אני?
00:51:40 כן.
00:51:40 אממ אממ.
00:51:42 רדיו.
00:51:43 מקסים.
00:51:44 עוד יותר.
00:51:46 עוד יותר.
00:51:47 יוצרי התוכן של ישראל.
00:51:50 הוקלט באולפני אדיו, המשווקת את ספוטיפיי בישראל.