נושא

לא מותאם

לראות במפה

מסיפור בחדר המתנה לכלל על הערות לזרים

בפרק 101 נולד רעיון לקרוא "לא מותאם" כשאדם מתנהג כאילו הוא לבדו במרחב הציבורי. בפרק 102 המילים חוזרות במפורש, אבל השיחה כבר בודקת היכן עובר הגבול: מה רק מעצבן אותי, ומתי ההתנהגות גם פוגעת באחרים.

פרק 101 — חוזרים ובגדול! · 36:04–38:00, 43:22–43:24

הדיון מתחיל בדוגמאות של חוסר התחשבות: חסימת מעבר, דיבור חזק בטלפון ועיטוש בלי לכסות את הפה. אחד המנחים מספר על חדר המתנה שקט אצל רופא, שבו מישהו נכנס ודיבר בקול. לדבריו, האחרים הסתכלו זה על זה וחיכו שמישהו יעיר, ולו נפלט "לא מותאם, לא מותאם" [37:30–37:45].

מכאן ההצעה להפוך את הביטוי לתגובה קצרה ומשותפת במקום נאום: "צריך כולם לעשות לא מותאם, לא מותאם, לא מותאם" [37:53]. בסוף הדיון חוזרים לפזמון: "אז אתה אומר מעכשיו צועקים לא מותאם?" והתגובה "לא מותאם" [43:22–43:24]. זה רעיון קומי בתוך השיחה, לא קמפיין ציבורי שאומת מחוץ לה.

פרק 102 — חוויות מהניכר · 20:31–24:15

סיפור על זוג שמפגין חיבה בתור הצפוף לעלייה לטיסה מוביל לשאלה אם מותר להעיר להם. בשיחה עולה הבחנה בין דבר שמעורר אי-נוחות אישית לבין מעשה שמעמיד מישהו בסיכון. אחד המנחים אומר שהיה מעיר "רק אם הם היו עושים משהו שפוגע בי או באחר" [23:02–23:09], ומביא דוגמה של שיעול בפה פתוח בתור שאי אפשר להתרחק ממנו.

ב-24:05 באה החזרה המפורשת: "בפרק הקודם, אמרתי על הלא מותאם". הדובר חוזר לדוגמה של מי שמדבר חזק בחדר המתנה, אך אינו בטוח שהיה מעיר לזוג שמתנשק. לכן זו אינה רק תלונה שנייה על רעש: הביטוי מפרק 101 נעשה מבחן לגבולות ההתערבות בזולת. דברי המנחים על מה שמותר או אסור הם חלק מהוויכוח, לא חוות דעת משפטית או קביעה על הזוג שעליו סופר.

קשר לרעיון אחר שחוזר באותה שיחה

בפרק 101 מופיע גם רעיון נקודות שחורות, שחוזר מפרק 62. שם מדובר בדמיון של ענישה או הגבלת גישה; כאן מדובר בהערה קצרה בזמן המפגש. אלו שני רעיונות קשורים, אבל לא אותו מנגנון.

מקורות

קשור ל

לפתוח את "לא מותאם" במפה